אני מעביר את המייל הזה כלשונו עם רגשות מעורבים
אני מבין היטב את הכאב, הצער, השאלות והתהיות.
למרות זאת קראו עד הסוף, קחו את האמת שלכם ותפנימו אותה....

מכתב לאלוהים

אלוהים שלום. ערב טוב,

מצטערת אם העשן שעולה מכדור הארץ מפריע לך לישון.
פשוט עובר עלינו כאן למטה לילה לא פשוט.
לא משהו רציני, אתה יודע.
לא איזו שיטפון גדול שמטביע רבבות חיילים מצרים, לא איזה ניפוץ של שתי חתיכות אבן לשם הפאתוס, אלא משהו קטן, שאנחנו קוראים לו פיגוע.

אלוהים, אתה יודע מה זה ילדים, נכון? ילדים זה מה שאנחנו אחרי שאתה מביא אותנו לעולם ולפני שאתה מחליט לקחת אותנו ממנו.
אז אתמול, 17 ילדים קטנים, כאלה שעוד הולכים לבית ספר, הכינו את עצמם לערב של כיף.
הם התלבשו, הסתרקו, התאפרו ויצאו למקום שבו חשבו שיהיה להם הכי טוב.
אתה יודע מה? לשם שינוי הם לא חשבו על כל הבעיות שיש מסביבם, הם ידעו שיום שישי בערב ושהם הולכים למסיבה, וששם לא יקרה להם כלום.
אבל הם טעו.
כשהם עמדו בתור, עם הפלאפון ביד ושטר של 100 שקל  מההורים בכיס, נעמד לידם אדם אחר, וברגע אחד החליט להרוג את כולם.
ולהרוג את הנפש של עוד רבים אחרים שהיו שם.
ושל הרבה משפחות.

אז תגיד לי אלוהים, נהנית אתמול? היה לך כיף לראות את כל הדם שנשפך על הרצפה המלוכלכת של הדולפינריום? היה לך כיף לראות ילדים קטנים נגמרים עוד לפני שהתחילו? היה לך כיף לראות 17 אמהות ו- 17אבות מאבדים את הניצוץ בעיניים לעד? אז נכון, הילדים רקדו ביום שישי בערב.
אז נכון, הבנות לבשו שמלות קצרות. ונכון, אולי כל זה היה כדי ללמד אותם לקח.
אולי אתה פשוט האבא המכה של כולנו בשמיים, שבמקום לחנך את הילדים שלו הוא מרביץ להם.
אלוהים, עשה לי טובה. קפוץ שניה לחדר ליד ותעיר את אללה.
תגיד לו ששוב הצליח לו, ששוב עזרת לו.
אבל אולי פעם אחת גם תזכור לבקש ממנו טובה חזרה? ואני לא מדברת על טובה של מטענים קטנים.
אני מדברת על טובה של שלום.
של שקט.
של חיים.
אלוהים יקר, אולי אני, מהבית הקטן שלי, נקודה בגלאקסיית השמש, לא יכולה להבין את התוכנית הגדולה שלך.
אבל בכל זאת, אני רוצה לומר לך דבר אחד.
אנחנו מתעייפים פה.
אנחנו כבר לא מאמינים, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות, ואנחנו מאבדים מהר
מאוד את כושר ההבחנה שלנו בין טוב לרע.
ואם לא תשנה משהו לטובה פה, בקרוב תצטרך  לברוא לך עוד עולם, כי פה כבר לא יהיה לך עם מי לשחק.
אלוהים, חיים הם מתנה. ומתנות לא לוקחים חזרה.

תשובת אלוהים

ועכשיו בצר לך, את פונה אלי ....
בתי היקרה, הילדים היקרים לא נהרגו בגלל שנסעו בשבת.
גם אולם השמחות לא קרס בגלל שרקדו ריקודים מעורבים.
הילדים  שנמחצו במגרש הכדורגל, לא נפצעו בגלל שנסעו למשחק בשבת.
לעולם לא הייתי פוגע בילדיי האהובים בגלל סיבות כאלו שוליות.
אם הייתי רוצה שכל ברואיי יהיו אנשים אדוקים ושומרי מצוות, הייתי בורא אותם כאלו.
הרי אני יצרתי אותם, זוכרת? לא.
אני נתתי לכם את החיים במתנה, ויחד איתם נתתי לכם את הזכות לבחור, את היכולת להבחין בין טוב ורע, את האפשרות לעצב מתוך החומרים שאני יצרתי עולם משלכם.
כל אלו שמתו בזמן האחרון, מתו בגלל הבורות, האנוכיות, העצלנות והחולשה שלכם.
מאוד קל לך לשבת ולכתוב מכתב תלונה, ולהטיח בי את מותם של הילדים החפים מפשע האלו.
אני הבאתי לילדים האלו את החיים במתנה, יצרתי להם עולם עם פרחים, טכנולוגיה ואהבה.
מה את עשית למענם? 
אם את רוצה שלא ירצחו ילדים חפים מפשע - צאי למלחמה או בחרי בשלום. 
אם את רוצה שרצפות לא יקרסו - פעלי להחמרת התנאים להיתרי בניה. 
אם את רוצה שגברים לא יכו את נשותיהם - הילחמי על ענישה יותר מרתיעה.
אם את רוצה שילדים לא ירמסו במגרש כדורגל - דרשי את הורדת הגדרות או חנכי את חברייך. 
נתתי לכם פרחים - ואתם קוטפים אותם 
נתתי לכם ים - ואתם מזהמים אותו 
נתתי לכם מכוניות - ואתם נוהגים בהן בפראות 
נתתי לנשים את היכולת ללדת - ואת הילדים שוכחים במכונית 
נתתי לגברים חוזק פיזי - והם מכים את נשותיהם. 
אני נותן לכם את הכלים - אתם יכולים לבנות בהם ארמונות או לנפץ קירות הבחירה היא שלכם, התוצאה על אחריותכם בלבד. 
נכון, ילדתי, הבאתי לך את החיים במתנה וכמו כל מתנה - את היא זו שתבחר מה לעשות בה ואיך להשתמש בה בכל דרך שתבחרי, אני אביט בך מלמעלה ואמשיך לאהוב אותך.