ביום ההולדת ה- 50 של האישה,
מגיע הבעל הביתה ומגיש לה זר פרחים ענק וציור ממוסגר יפה במתנה.
לאחר החיבוקים והנשיקות המתבקשות,
האישה מסתכלת על הציור שזה עתה קיבלה כמתנת יום הולדת -  טבע דומם:
על שולחן מונחים ורד אדום, בקבוק שמפניה, כיכר לחם ובקבוק חלב.
היא פונה אל הבעל ושואלת מה לדעתו המשמעות של הציור, בגללו הוא בחר בו למתנה.
הבעל עונה:
'חביבתי, כאשר התחתנו, היית בשנות העשרים שלך, ודמית לורד רענן,
בשנות השלושים נדמית לי כיין שמפניה תוסס, 
בשנות הארבעים היית כמו לחם טרי, חם ומשביע 
ועתה בשנות החמישים את מזכירה לי פרה עתירת חלב.' 
האישה לא ממש מתלהבת מהמשל של הבעל ומיד עונה לו:

'יקירי, יש איזה שהוא עומק במשל שלך, אך אני רוצה להוסיף כדי שתדע - ת'אמת,
בת עשרים הייתי כמו ורד אדום וריחני,
אלא שאת עלי הכותרת הראשונים, לא אתה תלשת.
בשנות השלושים שלי, הייתי אכן כמו שמפניה תוססת ומשכרת,
אלה שאתה שתית רק את השארית מהבקבוק לאחר שרוב השמפניה התפזרה בין החוגגים מיד עם שליפת הפקק.
בשנות הארבעים, באמת דמיתי לכיכר לחם, חם, מהביל ומשביע,
אלא שאתה קיבלת רק את הקליפה שנשארה בערב עם חזרתך מהעבודה,
ואילו עתה, שאני בת חמישים, אמרת שאני דומה לפרה המניבה חלב,
רק כדאי שתדע שיש בסביבה לא מעט פרים המתעניינים לדעת מתי החמור יוצא מהבית .....'